top of page

"למועדון כמו הפועל פ"ת לא אומרים לא": רן ואתורי כבר מרגיש בבית. ראיון מיוחד

התשואות שקיבל במשחק האחרון, הפציעות הקשות שאיימו לגמור לו את הקריירה וההצהרה כי הוא מוכן להאריך חוזה כבר היום. הבלם שהפך לאחד מאהובי הקהל בראיון פתוח שאתם חייבים לקרוא


צפו בשער של אוניקצ'י והצהוב של ואתורי מול כפר קאסם


חמישה מחזורי ליגה ארוכים ללא שער הסתיימו ביום שישי עם הניצחון 0:1 של הפועל פתח תקוה על מ.ס כפר קאסם, אבל אין ספק שהרגע הזכור ביותר מהמשחק הזה הוא ריצת האמוק של הבלם רן ואתורי אחרי דרור ניר האורח, שהסתיימה בכרטיס צהוב, אבל יותר חשוב מזה, במניעה של מצב מסוכן מאוד עבור האורחים.

הקהל של הפועל, שתמיד ידע להעריך הקרבה מהשחקנים שלו, הגיב בתשואות ומחיאות כפיים שלא היו מביישות ניצחון בקרב אליפות במועדונים אחרים. מכאן הדרך לזריקת האנרגיה שהיו צריכים האוהדים והשחקנים כדי לשמור על שלוש הנקודות הייתה קצרה, והמשימה הושלמה בהצלחה.

"כשראיתי את דרור ניר רץ למתפרצת נזכרתי בשער הראשון שספגנו נגד רמת השרון", מספר ואתורי בראיון מיוחד לאתר הרשמי. "מיד התחלתי לרוץ אחרי השחקן ואמרתי אין סיכוי, כאן לא יהיה גול. מתחילת העונה אני מקבל רק תמיכה ואהבה מהקהל של הפועל, אז באופן אישי הרגשתי שאני צריך להחזיר להם, במיוחד לאור התוצאות האחרונות".



"אני מקבל רק תמיכה ואהבה". ואתורי. צילום: סער כרמלי

בכלל, יש הרגשה שמבין שחקני הרכש אתה מאלו שיותר התחברו לאוהדים. אתה גם מרגיש את זה?

"כן, לגמרי. מבחינתי זה התחיל כבר במשחק הראשון נגד בני יהודה, שהיה פשוט ערב קסום. בדיוק חזרנו לליגה הלאומית, לא הייתה הרבה הכנה והקהל הוא זה שדחף אותנו. באופן אישי לא יצא לי לשחק מול קהל תומך כזה והייתי צריך את זה, זה נותן לי יותר מרץ. הקהל של הפועל מדהים. לפני שאני משחק בשביל עצמי ובשביל הקבוצה, אני משחק בשביל הקהל. הם באים איתנו לכל מקום, גם לעכו ועפולה ותומכים בנו, זה משהו שהוא לא מובן מאליו. מגיע להם את כל הכבוד והקרדיט".

הפציעה והאמונה

ואתורי, בן 23, גר באשקלון בה הוא גם גדל. מגדיר את עצמו כבחור מאמין ומשתדל לשמור שבת. לאחרונה סיים קשר זוגי של שבע שנים. מקפיד לאמן ילדים בבית ספר לכדורגל באשקלון פעמיים בשבוע ("זה משהו שעושה לי טוב"). מגיע ממשפחה של כדורגלנים – אחיו הוא שחקן העבר דודי ואתורי, הדוד הוא מוריס ז'אנו ששיחק בהפועל תל אביב ובן הדוד הוא מגן מכבי חיפה לשעבר, אבישי ז'אנו.

בגיל 11 הצטרף למחלקת הנוער של מכבי תל אביב והיה חלק מרכזי בשנתון שזכה בשבע אליפויות ושלושה גביעי מדינה. באותה קבוצה הוא שיתף פעולה לראשונה עם עומר כץ, כמו גם עם חביב אוחיון, אור דסה, עומר לקאו ושי גולן. ואתורי היה חלק מנבחרת הנערים, ובהמשך שיחק עם קבוצת הנוער של מכבי תל אביב בליגת האלופות לנוער, כולל משחקים מול צ'לסי ומועדונים גדולים אחרים ביבשת.

במהלך העונה השנייה שלו בקבוצת הנוער של הצהובים קרע ואתורי את הרצועה הצולבת, ונזקק לניתוח ושיקום ארוך. לאחר שהתאושש והשלים עוד עונה בקבוצת הנוער של מכבי ת"א, הושאל לבית"ר תל אביב/רמלה ותפס מהר מאוד מקום בהרכב של הקבוצה מהלאומית. ההכרה המשמעותית עבורו הגיע במסגרת גביע המדינה באותה עונה, אז הפסידה בית"ר תל אביב/רמלה בדקה האחרונה של ההארכה לאלופה דאז הפועל ב"ש, אחרי יכולת מצוינת של ואתורי בהגנה. הבלם קיבל לאחר המשחק זימון לנבחרת האולימפית, ההצעות מליגת העל התחילו להגיע וקבוצתו מכבי תל אביב החתימה אותו לבסוף על הארכת חוזה. ואתורי היה אמור לעבור במסגרת טרייד להפועל תל אביב יחד עם אליאל פרץ, אך העסקה לא יצאה לפועל והצהובים הבטיחו לואתורי כי בעונה הבאה הוא יהיה חלק מהקבוצה. אבל אז הגיע ריימונד אטפלד לבית"ר ת"א וביקש להשאיר את הבלם בסגל.

ואתורי נאלץ ליישר קו, בשאיפה כי זו העונה האחרונה שלו בלאומית. אלא שאז הגיע משחק נגד הפועל פ"ת בו ניצחה קבוצתו של ואתורי 2:3, אך עבור ואתורי היה מדובר במשחק טראומתי במיוחד. "במצב של 1:1 קרעתי את הרצועה הצולבת, שוב, הפעם ברגל השניה", נזכר ואתורי ברגע הקשה. "אלה היו רגעים לא פשוטים, לא הבנתי מאיפה זה בא לי. הפציעה הייתה קרוב לחלון ההעברות בינואר והיו לי שוב הצעות מליגת העל, ואז ראיתי את החלום מתנפץ לי שוב מול העיניים. נכנסתי שוב לשיקום, בתקופת קורונה, לבד בבית. רק האמונה בבורא עולם והאהבה הגדולה לכדורגל גרמו לי לא לוותר. עבדתי קשה מאוד, חזרתי לבית"ר תל אביב ומוניתי לקפטן הקבוצה. לצערי היו לי חילוקי דעות עם פטריק ואן לוון, לא שידרנו על אותו גל ועזבתי את הקבוצה במהלך העונה".

ואתורי הצליח להשתחרר מהחוזה שלו אצל הצהובים ועבר לסקציה נס ציונה של אורי גוטמן וסיים עם הקבוצה במקום השלישי. לקיץ האחרון הגיע ואתורי כשחקן חופשי והחליט לחתום בהפועל עפולה, שם המאמן רומן זולו, שהביא אותו לקבוצה, עזב לאחר זמן קצר. "חוץ מהעזיבה של רומן, בסופו של דבר הדברים לא הסתדרו שם, גם מבחינת התנאים וגם הנסיעות מאשקלון לעפולה היו קשות מאוד, ואז הגיע הטלפון מעופר טסלפפה".

העיקר התחרות

ואתורי, שהכיר את הקהל של הפועל מהמשחקים בליגה הלאומית, לא היסס. "תמיד קסם לי להגיע להפועל", הוא אומר. "אני אומר את זה באמת, לא בגלל שאני עכשיו בקבוצה. הייתי בא לאצטדיון ורואה את הקהל הכחול ביציע ואומר לעצמי שאני חייב לשחק פה. הייתי במועדונים שביציע היו 20 אנשים, 18 מהם בני משפחה. מבחינתי למועדון כמו הפועל פתח תקוה לא אומרים לא. המשא ומתן היה מאוד מהיר, ואני יכול להודות שהשכר בעפולה היה גבוה יותר, אבל העדפתי להגיע להפועל. אני כל כך שמח על הבחירה, אני נהנה מכל שניה במועדון. יש פה תנאים שקשה למצוא בליגה הלאומית, אנחנו מקבלים כל מה שאנחנו צריכים, אם זה מבחינה פיזיולוגית, וידאו, מקלחות וארוחות אחרי אימונים".


"אנחנו מקבלים כל מה שאנחנו צריכים". צילום: סער כרמלי

נראה שלא רק עם הקהל יש לך חיבור טוב, אלא גם עם החברים שלך לחוליית ההגנה, שספגה עד כה הכי מעט בליגה. איך החיבור קרה כל כך מהר?

"אני חושב שהסיבה המרכזית לזה היא שכולנו באותה רמה, וברמה של ליגת העל. התחרותיות בקו האחורי גורמת לכל אחד מאיתנו לתת הרבה יותר ולא להוריד לרגע רגל מהגז. יש חדרי הלבשה שאין פרגון בין שחקנים, אבל אצלנו מדובר באחד מחדרי ההלבשה הטובים שהייתי בהם. כל אחד רוצה בהצלחת השני וסומכים אחד על השני".

איך היית מתאר את העבודה עם עופר טסלפפה לעומת המאמנים האחרים שעבדת איתם בקריירה?

"הקשר עם עופר זה משהו שעדיין לא קרה לי בכדורגל. אני מרגיש שהוא כמו האבא של השחקנים, משהו מיוחד. אני באמת אוהב אותו ואת אייל (ברוך) עוזר המאמן, וכמו שראו במשחק האחרון אני מוכן לשים את כל כולי במגרש בשבילם. הם נותנים לנו כל כך הרבה, התכנים של האימונים, השיחות, העזרה, הפירגון, הסטירה שלפעמים צריך כדי שנתעורר. הם עושים את זה בצורה כל כך מכבדת וטובה. אין אצלם הבדל בין שחקן הרכב ושחקן מחוץ לסגל, כולם מקבלים יחס שווה. אין הרבה מאמנים עם אישיות כמו שלהם וזה מה שמייחד אותם".

אז אם החלק ההגנתי של הפועל הוא קונצנזוס חיובי עד כה, החלק ההתקפי מתקשה הרבה יותר העונה ואין ספק שקיימת גם אכזבה מסוימת מהתוצאות עד כה.

"בזבזנו שש נקודות נגד רמת השרון ועכו. היינו עדיפים על הקבוצות האלו, במיוחד נגד רמת השרון שהיו לנו הרבה החמצות וגם לי היה חלק בזה. בתחילת העונה התקשינו להגיע למצבים אבל במשחקים האחרונים זה השתנה וזה פשוט חוסר מזל שהכדור לא נכנס. כמו שיש תחרות בהגנה אז ברגע שכל השחקנים בהתקפה יחזרו מהפציעות ותהיה תחרותיות אז גם בחלק ההתקפי נראה הרבה יותר איכות. אני חושב שזה רק עניין של זמן עד שהכל ייפתח לנו. אני מאמין שבמשחק החזרה מהפגרה מול הפועל רמת גן כבר נראה קבוצה התקפית וכובשת ונביא את הנקודות".


כאן בשביל להישאר

מהשיחה עם ואתורי עושה רושם שהחיבור שהוא מרגיש עם המועדון אכן אמיתי. את הסטטוס של שחקן הרכב קבוע הוא תפס מיד בשתי ידיים, וגם הקשר עם הקהל והצוות המקצועי טוב מאשר חלם. אולי זו הסיבה שואתורי, שחתום על חוזה עד סיום העונה בלבד, לא חושש להצהיר נאמנות למועדון. "אני יכול לגלות לך סוד שדיברתי עם המשפחה הקרובה שלי ואמרתי להם שמבחינתי אם הפועל תציע לפתוח לי עכשיו את החוזה ולהאריך אותו בשנה-שנתיים, אני עושה את זה בלי לחשוב פעמיים", אומר ואתורי. "אין ספק שיש לי חלום להגיע לליגת העל, אבל אני מקווה שאצליח להגיע עם הפועל לליגת העל כי זה המקום של המועדון, אין על זה בכלל ויכוח. להגיע עם הפועל פתח תקוה לליגת העל זה החלום, אם זה קורה אני גם ישר חותם לשלוש שנים בלי להסס".



להגיע עם הפועל לליגה העל זה החלום". צילום: סער כרמלי

אתה חושב שלקבוצה העונה יש יכולת להתברג בחלק העליון?

"כולם דיברו על זה שהקבוצה נבנתה לליגה א', אבל הסגל כאן הוא ברמה של ליגה לאומית ומעלה. יש המון שחקנים ששיחקו בליגת העל, שחקנים מצוינים כמו רועי זיקרי, אריאל לזמי, חיים איצרין, עומר כץ שהוא השוער הטוב בליגה, אופק פישלר שהיה בהפועל חיפה, דניאל טוויזר ששיחק בסכנין, לידור נקשרי ואוהד רבינוביץ שעלו ליגה. אנחנו קבוצה עם סגל מצוין. תמיד צריך להיות עם הרגליים על הקרקע ועדיין לא עשינו כלום, אבל אני חושב שאם הכל יתחבר לנו והכל ילך חלק, אנחנו קבוצה שיכולה לרוץ במקומות 1-5, אלו הציפיות שלי. אני אחד ששואף להיות למעלה, תמיד הייתי רגיל להיות למעלה. אומרים שמי ששואף להיות למעלה, בסופו של דבר יהיה שם".

Opmerkingen


bottom of page