top of page

"החלטתי שאני לא נותן לפחד לנהל אותי": סיפור הניצחון של צלם הקבוצה, סער כרמלי

לפני כשנה התבשר משום מקום כרמלי בן ה-39, אב לארבעה, כי אובחן במחלת הסרטן. כעת הוא מספר על השנה הדרמטית בחייו, במהלכה לא זנח את אהבת חייו הפועל פתח תקוה, פיתח קשר מיוחד עם אחד משחקני הקבוצה ולבסוף קיבל את הבשורה המשמחת כל כך שהמחלה מאחוריו



"היו המון רגעים בחודשים האלה שלקח לי זמן לעכל שזה אני. הייתי חוזר להקלטות עם הפרופסורית שאבחנה אותי כדי לשמוע שהיא באמת מדברת עלי. לא האמנתי שזה באמת אני בתוך כל הסרט הזה". מעטים האנשים סביב הפועל פתח תקוה שלא מכירים את סער כרמלי. האוהד, שהפך בשנים האחרונות גם לצלם המועדון, הוא אחת מהדמויות המוכרות ביותר סביב הפועל. הגלריות שהוא מעלה ממשחקי הקבוצה פופולאריות מאוד בקרב האוהדים, כמו גם השחקנים.


לפני שנה, בחודש מרץ, התהפכו חייו של סער, בן 39, אבא לארבעה ילדים. הוא היה בטוח שהכאבים בחזה וההזעה שהרגיש הם תסמינים של קורונה. "אשתי לקחה אותי להיבדק, ומיד כשהגיעו התוצאות של הצילום, הרופאה אמרה לי בצורה הכי ברורה וקרה – 'יש לך גוש בחזה, רוץ למיון", נזכר כרמלי ברגע ששינה את חייו. "השמיים נפלו עלי. הייתי בעולם אחר לגמרי, לא הבנתי מאיפה זה הגיע. גם אז לא הבנתי עדיין שזה סרטן, לא הבנתי בכלל מה המשמעות של המושג הזה 'גוש בחזה'. פתאום במיון התחילו לדבר איתי בכל מיני מושגים שהיו רחוקים ממני שנות אור עד אותו יום".


"מושגים שהיו רחוקים ממני שנות אור". כרמלי בבית החולים


בכדי לקבל אבחנה ברורה סער היה צריך לעבור בדיקת ביופסיה, תהליך שארך חודש וחצי של חוסר ודאות. "זה היה השלב הכי קשה של המחלה", הוא משחזר. "האי ודאות, חוסר הידיעה מה יש לך ואיך מטפלים הופכים את התקופה הזאת לנוראה. במשך כל הזמן הזה חישבתי את ימיי לאחור, הייתי בטוח שיש לי משהו סופני. עד שיום אחד הגיע הטלפון. הייתי באמצע זום בעבודה, ועל הקו מבקשים שאגיע ב-14:00 לשיחה. האמת שבדרך לשם לא חשבתי בכלל על אם כן או לא. רק רציתי לסיים עם החוסר ודאות הזאת, ידעתי שהחתונה של אחי והלידה של אחותי קורים השנה ורק רציתי להיות חלק מהאירועים האלו".

בפגישה כרמלי התבשר שבבדיקה נמצאו תאים סרטניים של לימפומה מסוג הוג'קינס, שנחשב לפחות אלים, אך בבדיקה עלה כי אצל כרמלי מדובר ברמה די גבוהה והתאים התפשטו בכמה אזורים בגוף. יומיים לאחר מכן כבר התחיל את טיפולי הכימותרפיה.


חיבור מפתיע


בתוך כל הטלטלה האישית והמשפחתית, סער לא זנח את האהבה הכחולה. בתקופת האבחון, כמו גם בתקופת הטיפולים הכימותרפיים הקשים, שכוללים תופעות לוואי לא פשוטות, הוא המשיך להגיע ולצלם את משחקי הקבוצה, כשרבים לא יודעים את מה שעובר עליו באותם ימים. "ראיתי בזה סוג של בריחה מהמציאות", הוא מתייחס לימים ההם. "הייתי מגיע לצלם יומיים לאחר טיפול. עבורי זה היה אומר שהייתי מתלבש, יוצא מהבית, חושב על דברים אחרים. קצת ניתוק מהמציאות הקשה והיום-יומית הזאת".


כרמלי עם ילדיו בתקופת הטיפולים


אל הטיפול הראשון הגיע כרמלי מצויד בצעיף של הפועל, ובהמתנה הגיעה הודעה משחקן הקבוצה, אביב סלם. "אני רגיל לקבל בקשות משחקנים שמבקשים שאני אשלח להם תמונות מהמשחקים. אביב ביקש תמונה או שתיים מהמשחק האחרון ואני הייתי בדיוק יומיים אחרי שהחלטתי לשתף ולספר לכולם, כולל לילדים, על המחלה. משום מקום עניתי לו 'איפה אני ואיפה תמונות, בדיוק התחלתי טיפולי כימותרפיה'. ככה הנחתתי את זה עליו בלי הכנה, לא יודע מה עבר עלי. הוא היה בשוק. אחרי הטיפול חזרתי הביתה וצנחתי לכמה שעות במיטה. כשקמתי חיכה לי מבול של הודעות והקלטות משחקנים של הקבוצה וזה פשוט חימם לי את הלב. מאותו רגע נוצר ביני ובין אביב קשר מיוחד שנמשך עד היום והוא פשוט נכנס לי ללב. הבן אדם לא הרפה ממני, כל כמה ימים שלח לי הודעה, היה מאחל לי בבוקר של טיפול בהצלחה ופשוט לא עזב אותי לשנייה מהרגע שהוא גילה. בכלל, עם כל השחקנים מעונה שעברה נוצר קשר מאוד קרוב וכמובן האוהדים, שבכל פעם שאני מתקרב ליציע שואלים לשלומי ומאחלים בריאות. כיף להיות חלק מהמשפחה הזאת".


"לא עזב אותי לשנייה". סלם עם כרמלי


מי שליוו את סער לכל אורך התהליך היו אשתו רות ואמו תיקי, שהיו לצידו בכל טיפול ובדיקה. "יומיים לפני שהתחילו הטיפולים סיפרנו לילדים. הסברנו להם שיש לאבא מחלה מסוימת שהוא צריך לטפל בה, ושזה יהיה תהליך שנצטרך לעזור לו לעבור אותו. מי שניהל את כל האופרציה המטורפת הזאת היא אשתי, עם ארבעה ילדים וחוגים וטיפולים שלי ואני הייתי באאוט מוחלט באותה תקופה. אני מעריץ אותה על איך שהיא התנהלה ופעלה".


"אני מעריץ אותה". משפחת כרמלי


לאחר שסיים את סדרת הטיפולים, כרמלי עבר את הבדיקה הגורלית, שתאבחן האם יש זכר לתאים הסרטניים, או שמא הטיפול השלים את העבודה. חודשיים מורטי עצבים של המתנה הסתיימו יום אחד, בזמן שהיה בשיחת זום מהעבודה. על הקו היה הרופא, שאיחל לסער מזל טוב ובישר לו שזה מאחוריו.


אוהד מגובה הדשא


סער עובד בחברת CAL ומחזיק במקביל גם סטודיו לצילום. מגיל צעיר היה פוקד את יציעי האורווה ואף שיחק במחלקת הנוער. כאשר בנו החל לשחק במחלקת הנוער של המועדון, סער צילם את משחקי הקבוצה ומשם הדרך לצילום המשחקים של הבוגרים הייתה קצרה גם כן. הוא מצלם את משחקי הקבוצה כבר כחמש שנים, כשהמצלמה שלו תיעדה עשרות רגעים מאושרים וטראגיים בשנים המורכבות האלו של הקבוצה.


אחד מהרגעים השמחים שתיעד העונה כרמלי


לא חסר לך להיות ביציע?

"האמת שמאוד חסרה לי האווירה של להיות חלק מהקהל. אני אוהב לשיר ולקפוץ ובמגרש זה קצת קשה. בסרטון של הקהל מהחגיגות מול הפועל עכו רואים אותי באקסטזה על הקווים, לפעמים אני שוכח שאני בתפקיד רשמי. אבל מעבר לזה ולתרומה להפועל, אני מרגיש על הדשא חלק מהמשחק עצמו. זה חוויה לראות את המשחק מזווית שונה ולהריח את הדשא. בשנים האחרונות בכלל כל הסיפור נהיה מקצועי וזה גרם לי לשדרג את הציוד שלי, לקנות עדשות יותר מקצועיות והכל למען האהבות שלי – הפועל והצילום".

הגלריות של סער, כאמור, יוצרות גם קשר בינו ובין השחקנים, שנהנים להעלות את התמונות שהוא מצלם לרשתות החברתיות. "זה הכיף שלי, להרגיש חלק מכל הדבר הזה", הוא מודה. "במשחק בגרין מול אום אל פאחם כשלא היו אוהדים, השחקנים באו אחרי אחד השערים וקפצו עליי וחגגו איתי. זאת הייתה הרגשה מדהימה של שייכות וקשר למועדון. באותו רגע לא ידעתי אם לצלם או לחגוג איתם. כמובן שיש גם רגעים פחות נעימים, כמו למשל המחזור האחרון בעונה שעברה. במהלך משחקים אני לא מתעסק בטלפון וחי לגמרי את המשחק, והיה את הרגע של השער של איתי לוי במחזור האחרון שקפצתי לשמיים, ואחרי זה הבנתי שבעצם באותו רגע ירדנו ליגה. זה היה שברון לב גדול".



השחקנים חוגגים עם כרמלי בגרין (צילום מסך)

היום, חודשיים לאחר הבשורות המשמחות, סער חזר לגמרי לשגרה, אך הוא יודע שהוא צריך להעריך כל יום ויום. "בזמן הטיפולים דמיינתי את הרגע הזה שאקבל את הבשורה שאני נקי", הוא אומר. "חשבתי שאני אעשה מסיבה ואצרח מאושר. האמת ששמחתי בפנים אבל לא הוצאתי את זה החוצה. בשנייה עשיתי סוויץ' מאושר לפחד מסוים. אני נמצא הרבה בקבוצות של מחלימים וחולים. אני שומע על הרבה אנשים שזה חוזר להם ומגיע לסיבוב נוסף אחרי שנה או שנתיים. הפחד הזה, של לעשות צעד קדימה ואז שניים אחורה, משתק. בשנה הזאת למדתי הרבה שיעורים ובסופו של דבר אתה מקבל פרופורציות ולומד להעריך כל יום כאילו הוא היום האחרון שלך. עברתי תהליך מורכב עם עצמי ובימים האחרונים החלטתי שאני שם את הפחדים מאחורי, לא נותן לפחד לנהל אותי, אלא שאני אנהל אותו".


Commentaires


bottom of page