top of page

"כבר חשבתי על הדברים הכי גרועים": מתן גושה מדבר על הכל בראיון מיוחד לחג

התקופה הקשה בכלא הצבאי, המיגרנות מהן הוא סובל במהלך משחקים והעבודה הקשה כדי להמשיך ולהשתפר. המניה הבטוחה של עופר טסלפפה בהרכב נחשף ומגולל סיפור חיים מרתק, מתפקיד השוער במכבי עמישב ועד להפיכתו לבורג מרכזי בקבוצת הבוגרים של הפועל


מתן גושה. צילום: סער כרמלי


בקיץ, מעט אחרי שמונה עופר טסלפפה למאמן הפועל פתח-תקוה, במטרה להעלות את הקבוצה בחזרה מליגה א' לליגה הלאומית, זומן מתן גושה לשיחה במשרדי המועדון. המאמן רצה לראות את הבלם הצעיר ממשיך לעונה נוספת, אך האפשרויות הכספיות המצומצמות הכרוכות בבניית תקציב לליגה א', הפכו כמעט כל משא ומתן למשימה לא פשוטה. אבל לא עם גושה.

הבלם הצעיר נכנס לחדר והפתיע את הנוכחים: "לא מעניין אותי הסכום, איפה חותמים?", אמר, והשאיר את אנשי המועדון בהלם. "הייתי שותף לירידת הליגה הכואבת של הקבוצה, ולא ראיתי אפשרות לעזוב במצב כזה", מספר גושה בראיון מיוחד לאתר הרשמי של הפועל, לכבוד חג הפסח. "לא יכולתי לעזוב ספינה טובעת, ועוד במועדון שגדלתי בו, שנתן לי את ההזדמנות, הערכים והאפשרות לאמן את הילדים במועדון. הרגשתי אחריות, שאני חייב להישאר ולעזור לקבוצה לחזור לליגת הלאומית ולקדמת הבמה של הכדורגל הישראלי".

נופל וקם

גושה הוא לא שחקן סטנדרטי בנוף של הכדורגל הישראלי, כפי שבוודאי תבחינו בראיון. האנשים הקרובים אליו בקבוצה מספרים על אדם מופנם, צנוע, שחותר להתקדם ולהשתפר כל הזמן, בנחישות והתמדה שלא זוכרים בהפועל משחקן בקבוצה כבר שנים. בניגוד לרוב המוחלט של שחקני הקבוצה שנהנים להתראיין ולעמוד מול המצלמות, הראיון שאתם קוראים פה הגיע לאחר חודשים של מאמצי שכנוע, במטרה שיכירו את הסיפור של השחקן שרשם העונה את ההתקדמות הגדולה ביותר בקבוצה, בדרך להפוך לאחד העוגנים המשמעותיים בהרכב של עופר טסלפפה, ובחוליית ההגנה השנייה בטיבה בליגה.


"הרגשתי אחריות". גושה. צילום: סער כרמלי

כדי להבין עד כמה לא מובן מאליו המקום בו נמצא גושה כיום, כדאי להכיר את הסיפור שלו. את תחילת הדרך שלו בכדורגל התחיל בכלל בעמדת השוער במכבי עמישב, ולאחר מכן במשך תקופה קצרה במכבי פתח תקוה, ואז הגיע להפועל מחנה יהודה, שם שיחק בכלל בעמדת החלוץ, בה התבלט. ואז נוצר הקשר עם הפועל. בתחילה הוא הגיע לקבוצת הצפון של הפועל בגיל ילדים א'. למי שלא מכיר, קבוצת צפון היא הקבוצה השנייה ברמתה באותו שנתון במועדון, שם גושה הוסב על ידי המאמן אופיר זוהר מעמדת השוער לתפקיד הקשר האחורי. לאחר שנה וחצי, מאמן נערים ג' דאז, איתי נחמיאס, החליט להעלות אותו לקבוצה הבכירה של השנתון.

"לא כל כך הסתכלתי על זה שאני משחק בקבוצה הפחות בכירה", נזכר גושה בימים ההם. "הסתכלתי על עצמי ורציתי לעשות תהליך ולהתקדם. קיבלתי הזדמנות בקבוצה הבכירה ולאט לאט הדרך שלי נסללה שם. מהר מאוד תפסתי מקום בהרכב בעמדת הקשר האחורי, וכך היה גם בנערים ב' עם דורון אז ובנערים א' עם אלון מאיה".

גושה עלה לקבוצת הנוער, וכעבור שנה הגיעה הסוגיה שאיימה לסיים לו את הקריירה. "הייתי אמור להתגייס לקרבי ", מספר גושה על הימים ההם לפני ארבע שנים. "רציתי להמשיך את הקריירה שלי ככדורגלן. הייתי בהתחלה במעצר של סרבנים ואז החלטתי לקחת את התפקיד בשריון שהציעו לי, בבסיס שיזפון. את המפקדים לא עניין שאני שחקן כדורגל, והרגשתי שאין לי ברירה. הייתי נפקד מהצבא כי הרגשתי שזה המוצא האחרון שלי. אחרי חודשיים הגיעה אלי הביתה המשטרה הצבאית, והייתי עצור במשך חודש בכלא 4. הייתה תקופה קשה מאוד. חשבתי על הדברים הכי גרועים, הייתי בטוח שהכל נגמר ונקטע לי החלום שעבדתי עליו כל כך הרבה שנים. מהכלא שמעתי שקבוצת הנוער הייתה במצב לא טוב, וזאת הייתה עונה שירדנו בה בגלל שער שספגנו בהתקפה האחרונה של העונה. התבשרתי על זה מהכלא. הרגשתי חוסר אונים שאני בכלא ויש משהו שמחכה לי בחוץ. כשיצאתי מהכלא הייתי במצב אישי לא טוב, לקחתי את זה קשה. בסופו של דבר הצלחתי להשתבץ בבסיס סירקין וחשבתי שהסדרתי, אלא שבשלב מסוים התחלף הרס"ר והוא ביקש שאתחיל לעשות שמירות ושבתות. הייתי מגיע למשחקים אחרי לילות ללא שינה ושמירות. שום דבר לא עזר ושוב הגעתי לסיטואציה שאין לי ברירה. יש לי מילדות בעיה חמורה של מיגרנות, וככה השתחררתי מהצבא. חשוב לי להדגיש שכל אזרח במדינה חייב לעשות צבא, עשיתי הכל כדי לסיים את השירות אבל זה היה מצב של או להמשיך בצבא או לסיים את הקריירה, ואני שמח על הבחירה שעשיתי".


גושה בימים במחלקת הנוער

בתקופת המעצרים והכלא הצבאי גושה הצליח לשמור על כושר והאמין שיחזור למקצוע שהוא כל כך אוהב. כשחזר לקבוצת הנוער, קיבל מיד את סרט הקפטן, ואפילו עבר הסבת תפקיד מקשר אחורי לבלם, החלטה אשר ללא ספק הזניקה לו את הקריירה. "המעבר לא היה כל כך קשה", נזכר גושה בעונה בה הוסב לו התפקיד לבלם. "הרגשתי שיותר קל לי כבלם, באתי לידי ביטוי בצורה יותר טובה, אם זה בכל הנוגע לסגירות, מהירות ויותר מנהיגות שיכולתי לתת מחוליית ההגנה. אין ספק שזה משהו שיותר מתאים לי והרגשתי פתאום יותר בטחון".

שחקן של מאמנים

גושה, בן 22, גר בשכונת הדר גנים ונמצא בזוגיות בשנה האחרונה עם שירז, חיילת בקבע. כפי שהזכיר מקודם, הוא סובל מגיל צעיר ממיגרנות קשות, אשר תוקפות אותו עד היום בצורה חזקה. "מאוד קשה לי עם זה ביום-יום", הוא מגלה. "אני במקצוע שדורש המון השקעה פיזית ולחץ נפשי, אבל אני מצליח להתמודד עם זה. בסיום גמר גביע הטוטו בעונה שעברה זה פתאום תקף אותי והתעלפתי בחדר ההלבשה. אני חווה את זה מילדות, היום אני כבר יודע להתמודד עם זה אבל זה עדיין מלווה אותי כל הזמן. גם במשחק האחרון מול אום אל פאחם חוויתי התקף קל במהלך המשחק".

"אני חווה את זה מילדות. היום אני כבר יודע להתמודד עם זה". צילום: עדי ברקוביץ'

את חוזה הבוגרים הראשון שלו קיבל בסיום אותה עונה בה שימש כקפטן קבוצת הנוער, כאשר המנהל המקצועי דאז, ניב טל, החתים אותו על חוזה ארוך טווח במועדון. "גם בתקופות הקשות שהיו לי, תמיד האמנתי בעצמי, לא היה לי ספק שאני אצליח להגיע לזה", אומר גושה. "הרבה מאוד שחקנים הסתכלו על הכדורגל בתור תחביב, אבל אני ראיתי את זה בתור הקריירה שלי כבר מגיל 14-15".

בעונה הראשונה שלך בבוגרים היית אלמוני עבור מרבית האוהדים, אבל המאמן עמיר נוסבאום האמין בך כמעט מהרגע הראשון.

"אין ספק שעמיר נתן לי את ההזדמנות הגדולה ואני עד היום מעריך אותו ומוקיר לו תודה על זה, יש לי רק דברים טובים להגיד עליו. הוא הכווין אותי ועזר לי מאוד בתור שחקן צעיר. זה לא מובן מאליו עבור מאמן לתת דקות לשחקן שרק עלה לבוגרים, ולא להוציא אותו מההרכב. אין הרבה מאמנים שעושים את זה".


"ראיתי את זה בתור הקריירה שלי מגיל 14-15". גושה אחרי החתימה על חוזה הבוגרים הראשון

גם היום כשמדברים עם הצוות המקצועי, מבחינתם אתה המניה הבטוחה בהרכב. הם מדברים עליך תמיד כשחקן שעושה הכל כדי להשתפר ומכוון הכי למעלה. אתה מרגיש את ההערכה הזאת?

"הצוות המקצועי שלנו העונה פשוט מדהים ברמה האישית. יש חיבור בינם לבין השחקנים ורואים את זה בכל דקה באימונים, ואני מאמין שגם הקהל רואה את זה במהלך המשחקים. חיבור כזה הוא לא דבר רגיל בכדורגל. אני מרגיש שהצוות מעריך אותי ורואים את זה בדקות המשחק שאני מקבל ואני מאוד מעריך אותם על זה. זאת כבר עונה שלישית שלי בבוגרים ובכל אימון ובכל משחק אני מנסה לקחת על עצמי יותר, בין אם רואים את זה ובין אם לא. אני עושה את הדרך האישית שלי, שהיא מאתגרת במיוחד במועדון כמו הפועל עם קהל גדול. את היכולת אני תמיד בטוח שיש לי, אבל הביטחון הוא דבר שאני עובד עליו ואותו אני צריך לשפר".

אתה מדבר על נושא הביטחון, הרגשת שהיו ביקורות מהקהל שפגעו בך בנושא הזה?

"לא הרגשתי את זה בעונה הראשונה שלי בבוגרים, אבל כן באמצע העונה שעברה, שהייתה טראומתית עם ירידת הליגה, היו המון ביקורות ובצדק, הירידה הזאת לא הייתה מתקבלת מבחינתי. ביום-יום אני לא נכנס ומסתכל על ביקורות. יש לי חברים שנותנים לי בראש, וגם שולחים לי את מה שכותבים. זה בסדר שישלחו אבל היה שלב מסוים שביקשתי מהם שיעצרו. כל שחקן וכל ספורטאי צריך לדעת להתמודד עם ביקורות, אבל לא צריך להסתכל עליהן באופן יום-יומי. שחקן צריך להבין שהוא צריך לשפר את הדברים שהוא פחות טוב בהם, וגם להבין שלפעמים כותבים שטויות ולא צריך להתייחס. בתור ספורטאים זאת העבודה".

אילו נקודות אתה מרגיש שאתה עוד צריך לשפר במשחק שלך ואיך אתה עובד עליהן? "את היכולת אני בטוח שיש לי, אבל כמובן שאני עוד צריך להשתפר. אני חושב שאני צריך לקחת יותר על עצמי מבחינת מנהיגות, אחרי שלוש עונות בבוגרים, כי אני כבר לא שחקן צעיר שרק עלה מהנוער. אני צריך לשפר את העבודה עם הכדור, להוציא כדור קדימה, זה משהו שאני עובד עליו. יש לי תכנית מסודרת ואני עובד אחרי שעות האימונים עם מאמן אישי. גם מהבחינה הפיזית אני עובד על קטע של כוח בחדר הכושר".


"כל ספורטאי צריך לדעת להתמודד עם ביקורות". צילום: עדי ברקוביץ'

לא תמיד שמים לב, אבל לרוב אתה זה שמופקד על השמירה על החלוצים הבכירים של היריבות. איך זה מרגיש עבורך, בטח כשיש שני בלמים איכותיים לצידך כמו רן ואתורי ואופק פישלר?

"קודם כל, אופק ורן הם שני בלמים מדהימים ואני לא מתבייש להגיד שאני לומד מהם המון. אני שמח שיש לנו חיבור ברמה האישית, שזה מאוד חשוב. לא רק איתם אגב, בכלל ברמה האישית בקבוצה כולם אוהבים את כולם וזה באמת לא קלישאה. לעניין המשימות ההגנתיות, זה מחמיא לי מאוד. עופר והצוות באמת נותנים לי לשמור אישית את החלוץ של היריבה וזה מאוד מחמיא לי, אני שמח על זה מאוד".

אתם ההגנה השניה בטיבה מבחינת כמות הספיגות בליגה, רואים שיש ביניכם חיבור מדהים מהרגע הראשון, יחד עם עומר כץ.

"אני משחק עם עומר כבר שנתיים, ואין לי ספק שהוא השוער הכי טוב בליגה בפער. ברגע שיש שוער כזה, יש את הביטחון שאם בועטים כדור מרחוק, אז אתה יכול להיות רגוע. אני שמח שאופק, רן ואני שומרים על יכולת כזאת ואני מקווה שנצליח לעמוד בזה עד סוף העונה. אנחנו רוצים להיות ההגנה הכי טובה בליגה ואנחנו לא מסתפקים במקום השני. זה מאוד חשוב שברמה האישית אנחנו מאוד אוהבים אחד את השני. גם כששיחקנו כמה משחקים בקו של ארבעה בהגנה, או שאחד הבלמים יוצא באמצע המשחק, תמיד יש את העידוד ואין עין צרה. הכל מהלב כדי שהקבוצה תצליח".


"אנחנו רוצים להיות ההגנה הכי טובה בליגה". גושה עם רן ואתורי ואופק פישלר. צילום: סער כרמלי

נראה שאתה מבין השחקנים היותר מופנמים בקבוצה, פחות יוצר קשר עם הקהל, פחות מתראיין. מאיפה זה מגיע?

"זה האופי שלי, אני אוהב לעשות את העבודה השחורה ובשקט. כשהקבוצה מנצחת והכל טוב, רוצים לראיין את כולם, וכשמפסידים פחות. אני אוהב לשמור על קו רציף ויציב, לא להשתגע מניצחונות ולא לבכות בהפסדים, זה לקח שלמדתי מהשנים הראשונות שלי בכדורגל. היום אני משתדל לא לקחת קשה יותר מדי את ההפסדים וגם כשמבקיעים שער, אני מעדיף לשמור את החגיגות לאחרי המשחק".

מגדל את הדור הבא בכחול

למרות שהוא רק בן 22, גושה נמצא בשלבים מתקדמים של קורס מאמנים, כאשר הוא משמש כמאמן במחלקת הנוער של הפועל כבר מגיל 17. העונה עבד בקבוצת טרום א' של המועדון, ולאחרונה החליט להוריד הילוך ולהתמקד בחודש הקרוב בסיום העונה עם הקבוצה הבוגרת ובקורס המאמנים. "המועדון מאוד חשוב לי", אומר גושה. "אני מאמן בבית הספר לכדורגל מגיל 17. זה משמעותי עבורי ברמה האישית, לתרום מהידע ומעט הניסיון שצברתי ולתת לילדים את מה שהם צריכים. אם אני מסתכל עליי כילד בגילאים האלה, הייתי מאוד שמח אם שחקן בוגרים היה מגיע ועוזר לי באופן קבוע, זה נותן כלים להצלחה. אם אני רואה שהילד נהנה מהאימון והצליח ללמוד, זה נותן לי סיפוק עצום. במשחקים כשאני רואה אותו עושה את מה שעבדנו עליו, אני אומר לעצמי שאני את שלי עשיתי".



"זה נותן לי סיפוק עצום". גושה עם ילדי בית הספר לכדורגל

אחרי שנתיים לא פשוטות עבור המועדון מאז עלה לבוגרים, העונה גושה סוף סוף חלק מקבוצה מצליחה, אשר מנסה לעשות את הבלתי יאומן, ולסיים עונה שהתחילה בליגה א', בליגת העל. "היה לי מאוד חשוב שנטעם פלייאוף עליון אחרי השנה שעברנו", הוא מתייחס להישג המקצועי. "זה שונה לגמרי, אין עלינו לחץ ואנחנו משחקים יותר טוב. האמת שחבל שזה ככה, כי גם כשיש לחץ צריך לנתב אותו לכיוונים חיוביים. יש להפועל קהל ענק, וכשיש קבוצה טובה הקהל מתחבר לשחקנים ולהפך, ומן הראוי שאנחנו נביא את התוצאות על המגרש".

אתה מאמין שהפועל פתח-תקוה יכולה לעלות העונה לליגת העל?

"הפועל פתח-תקוה צריכה וחייבת להיות בליגת העל. אני לא יודע אם זה יקרה השנה, אני מאוד מאמין וגם החברים לקבוצה מאמינים ורואים את זה על המגרש. בין אם נעלה או לא, אנחנו צריכים להוכיח שנתנו הכל ועשינו כל מה שאפשר כדי לעשות את זה כי אם זה יקרה, זה דבר שנזכור כל החיים".

לסיום, אתה רואה את עצמך ממשיך עם הפועל פתח-תקוה עוד שנים ארוכות?

"אשמח להישאר בהפועל. החלום הגדול שלי הוא לצאת לחו"ל, אני לא מתבייש להגיד את זה. אני שואף הכי גבוה שאפשר, אבל אני גם מציאותי. יש לי עוד דרך ארוכה לעשות ולהשתפר בהרבה דברים. להיות עם הפועל בליגת העל זה חלום, ואני מאוד מאמין שזה יקרה בקרוב".

Komentar


bottom of page