הקבוצה, שמשחקת באחד המחוזות החזקים בשנתון, מחזיקה בסגל של 18 שחקנים שהפכו לחברים הרבה מעבר למגרש. "אנחנו מתמודדים יפה בליגה חזקה, לא נפלנו כמעט מאף יריבה לאורך העונה", אומר המאמן עידן ליבהבר
השחקנים יחד עם ליבהבר
קבוצת ילדים ג' של הפועל פתח תקוה (שנתון 2010) היא אחת מהקבוצות ששווה לשים אליהן לב במחלקת הנוער הכחולה. הקבוצה אשר מאומנת על ידי שחקן העבר של המחלקה, עידן ליבהבר, מחזיקה בסגל של 18 שחקנים, כאשר על המגרש יכולים לשחק בו זמנית תשעה שחקנים. הקבוצה משחקת במחוז מרכז של ליגת ילדים ג', שנחשב לאחד מהמחוזות החזקים בשנתון הזה, וכולל את מכבי והפועל תל אביב, הפועל כפר סבא, בית"ר ירושלים והפועל רמת גן.
במהלך הקיץ קיימה הקבוצה מחנה אימון, ולאורך כל העונה מקיימת ערבי גיבוש, כולל מסיבת הפתעה מיוחדת למאמן ליבהבר בבאולינג בעיר. מאחורי השחקנים על המגרש עומד ועד הורים קשוב ויוזם, הכולל את ליבי סטולר מנהלת הקבוצה, יפית אידלמן ואורית קוריאט, רעייתו של הקומיקאי שלומי קוריאט, אשר בנם משחק בקבוצה. הוועד מסייע למועדון לספק לשחקנים את כל הדרוש להם בשביל להתקדם ולהצליח על המגרש. "השחקנים מאוד מחוברים למועדון ואומרים שהפועל פתח תקוה היא הבית השני שלהם", מספרת סטולר. "ככל שעובר הזמן שהם ביחד בקבוצה הילדים הופכים להיות חברים יותר טובים אחד של השני אפילו יותר מהחברים בבית הספר".
השחקנים במסיבת ההפתעה לליבהבר
הילדים הכחולים מקפידים להגיע חצי שעה לפני כל אימון כדי להתארגן ביחד ולהתגבש ביחד כקבוצה, והם מופקדים על הציוד הדרוש להם באימון וההתארגנות לפי לוח הזמנים שסיפק להם המאמן. "זו קבוצה עם אופי שמאוד רוצה ללמוד, פגשתי חבורה מגובשת", מספר המאמן ליבהבר, שזו העונה הראשונה עבורו עם השנתון. "העונה שמתי דגש בעיקר על משחק התקפי והנעת כדור. התחלנו את העונה בצורה קצת מגומגמת אבל אנחנו רואים שיפור משמעותי בתקופה האחרונה, ואנחנו מתמודדים יפה בליגה חזקה, כאשר לא נפלנו כמעט מאף יריבה לאורך העונה".
"דם כחול בווריד זורם", גרסת שנתון 2010
חינוך מעל הכל
ליבהבר עצמו מבין היטב את מה שעובר על השחקנים הצעירים, שחולמים ללבוש יום אחד את מדי הקבוצה הבוגרת. הוא בעצמו היה שחקן במחלקת הנוער של הפועל החל מטרום ב' ועד לקבוצת הנוער, באותו שנתון יחד עם אלנתן סלמי ועמרי קנדה. ליבהבר היה נחשב לכישרון גדול באותה תקופה, אך חוסר מזל ופציעות קטעו את הקריירה שלו עוד לפני שהספיק לעלות לקבוצת הבוגרים של הפועל. ליבהבר עוד ניסה את מזלו בהמשך בליגה א', אך חוסר המקצוענות בליגות החובבניות גרם לו להחליט לפנות לאפיקים אחרים, מחוץ לענף שהיה חלק ממנו כל חייו.
כישרון שלא מומש. ליבהבר
אחרי מספר שנים מחוץ לענף, הכדורגל דגדג שוב לליבהבר, שהחליט לעשות קורס מאמנים. שם הכיר את יוסי אליהו, מנהל החטיבה הצעירה של הפועל לשעבר, שהביא אותו למחלקת הנוער של הפועל בתפקיד עוזר מאמן לקבוצת טרום א'. בהמשך אימן את קבוצת הצפון של שנתון 2009, עד שהקיץ מונה למאמן של שנתון 2010. "מבחינתי בגילאים האלה החינוך זה הדבר הכי חשוב", אומר ליבהבר. "בראש סדר העדיפויות שלי זה ללמד אותם אחריות, סדר וארגון. בעולם של היום שהילדים בעיקר מול המחשבים והטלוויזיה, אנחנו משתדלים לייצר להם מסגרת קבועה סביב האימונים, שכוללת הגעה מוקדם יותר, אימון במגרש הטכני ופעילויות אחרות. בגלל שהייתי במקום שלהם, אני חושב שאני מבין יותר טוב איך הם מרגישים, אני די מהר מזהה מי בא לאימון לעבוד ולמי יש בעיה שמפריעה לו, אין ספק שזה משמעותי ונותן לעבודה שלי ערך מוסף. מבחינה מקצועית, אנחנו שמים דגש גדול באימונים על מסירה, טכניקה ועצירת כדור ואני מבקש מהילדים שיהיו שני דברים שילוו אותנו לאורך כל העונה - מחויבות והנאה".
"אני מבקש מהילדים שיהיו שני דברים שילוו אותנו לאורך כל העונה - מחויבות והנאה"
הצוות המקצועי של ליבהבר כולל את עוזר המאמן אלעד גולדוויס ואת מאמן הכושר אליקו אליהו. "הפועל נותנת מעטפת טובה מאוד לשחקנים במחלקת הנוער שלה", אומר ליבהבר. "כמובן שיש לנו לאן לשאוף להשתפר, כמו כל מועדון. יש מאמן שוערים לחטיבה הצעירה והבוגרת, יש מנהל מקצועי, עוזרי מאמן לכל קבוצה ואת התנאים הטובים ביותר להצליח".
ההורים מספרים על קבוצה של ילדים שהתחזקו מאוד מנטאלית ומקצועית העונה בהדרכתו של המאמן. "עידן זה מאמן לחיים, מאמן שנותן לילדים לא רק אימון מעולם הספורט אלא גם מחנך ומלמד אותם להיות בני אדם", אומרת חברת ועד ההורים של הקבוצה, יפית אידלמן.
"הוא מאמן שאכפת לו מכל שחקן ומכוון אותם להתפתחות אישית, מלמד אותם להיות קבוצה ולא רק כל אחד לעצמו", מוסיפה סטולר. "הילדים מרגישים שיש אוזן קשבת גם אם משהו אישי או קבוצתי מתעורר בדרך. לצד עידן יש את עוזר המאמן אלעד, שהוא 'מנוע' לעידוד ותמיכה ורבים רואים בו מאמן לכל דבר ועניין. גם משמעתית וגם מקצועית אלעד מוביל אותם להצלחה ותחושת מסוגלות".
